סוף העולם ימינה... או שמאלה

קיץ. מתכננים את החופשה המשפחתית. אורזים את מה שהכי חשוב ומחליטים לקחת את המכשירים החכמים הלוא הם הטלפונים הסלולריים שיספקו לנו את מה שנדרש בטיול –מצלמה, אינטרנט ותקשורת עם העולם.  אני הצעתי לקחת את מכשיר הג'י-פי-אס אולם בעלי הכריז שמכשיר הניווט זאת טכנולוגיה ששייכת לעבר. בטלפון החכם שלו מותקנת אפליקציית WAZE ויש ברשותו חבילת גלישה במחיר מוזל.

בשעת ערב נחתנו בשדה התעופה, לאחר מסלול איסוף המזוודות ושכירת הרכב יצאנו לדרך. הזנו את כתובת היעד (עיירה קטנה במדינה גדולה) אולם אז התברר לנו ש "החיבור לשרת נכשל". אין תקשורת. כיבינו את המכשיר, הדלקנו את המכשיר, איפסנו את ההגדרות וברור שגם התקשרנו לחברת הסלולר, אולם כל זה לא עזר "החיבור לשרת נכשל". שעתיים של נסיעה לפנינו, השמש כבר שקעה ואנו מבינים שאנחנו בבעיה.

הצעתי שנחזור לשיטה הישנה – ניווט במפה. עצרנו בתחנת דלק ורכשנו מפה. כן, מפת דרכים של מישלן, מהסוג הישן והמוכר. אבל מאז שהשתמשנו לאחרונה במפות התברר לנו, שאיבדנו את היכולת למצוא את הכתוב בקטן במפה הגדולה. ביקשנו מהמוכרת, בחורה צעירה שתמצא עבורנו את שם העיירה על גבי המפה. היא פרסה את המפה, סובבה אותה כמה פעמים, פלטה אנחת ייאוש ושלפה את הטלפון הסלולרי שלה. היה ברור שמפה מודפסת זה דבר זר עבורה. היא הקלידה את שם העיירה ורשמה לנו על פתק את ציוני הדרך. חזרנו לימים שאנו עוקבים אחר שילוט בדרכים ומדי פעם עוצרים כדי לשאול עוברי אורח. ככל שהשעות עברו והדרך התארכה, התברר לנו שאנחנו לא בכיוון, כנראה הבחורה שגתה בהקלדה. בחשכה הגמורה שירדה הרגשנו אבודים בעולם. ניסינו להסתכל במפה והרגשנו אבודים יותר. ההצלה הגיעה רק כשחזרו אלינו מחברת הסלולר והודיעו שתיקנו את התקלה – חבילת הגלישה עובדת! באנחת רווחה הזנו את הכתובת ומצאנו את הדרך למלון. הגענו באיחור של ארבע שעות – אבל הגענו!

דניאל רירדן, (Daniel Rirdan) חוקר סביבה והתחממות גלובלית, כותב בספרו " The Blueprint:Averting Global Collapse" על הסכנה בהתדלדלות עתודות האנרגיה בעולם. רירדן טוען שמה שאיפשר את גידול האוכלוסייה מאנושות המונה מספר מיליוני בני אדם למיליארדי בני אדם זה האפשרות לנצל את הנפט כמאגר אנרגיה. דבר שאפשר שינוע של תוצרת חקלאית ומוצרי מזון למרחקים עצומים, אכסון ושימור של מזון במתקני קירור, העברת ידע וכו'. ברגע שחלילה יאזלו מקורות הנפט עלולה להתרחש קטסטרופה שתחזיר את האנושות מאות שנים אחורה. רירדן טוען שרק אלו שיש להם את הידע בעבודות כפיים ובעבודת אדמה יוכלו לשרוד.

אז מה הקשר? אולי צריך הכנה לעתיד. לקטסטרופה אפשרית.

ניל פוסטמן (2000) מתריע מכך שלכל טכנולוגיה ישנן השלכות שליליות ומחירים שיש לשלם. למשל, בנוגע למחשבים, הוא טוען כי שילוב מחשבים בחיי היום יום הביא לאמונה כי בעיות חשובות נפתרות באמצעות מחשבים, כאשר למעשה בעיות רציניות ומשמעותיות אינן טכניות ואינן נוגעות לזמינות של מידע (מתוך: ביקורת פילוסופית על טכנולוגיה וחינוך, יוסף-חסידים). 

מערכת החינוך מחובתה להכשיר את התלמידים לעתיד. זוהי מערכת אופטימית מטבעה, היא מניחה שהעולם מתקדם קדימה טכנולוגית ולכן היא משקיעה בהקניית כלים לשימוש בעולם דיגיטאלי. אני מסכימה עם הנחה זו אולם נשאלת השאלה האם המערכת צריכה להניח גם תסריטים פסימיים. האם היא צריכה להכין את התלמידים למצב שבו השלטר של החשמל יורד. ממש כמו שאנחנו מגיעים להעביר שיעור או הרצאה. הכנו מצגת יפה העלנו לרשת הכנו גיבוי ואז הכל קורס – אין אינטרנט. יש כאלו שישארו חסרי אונים ויש שיגייסו את המיומנויות הישנות, הבסיסיות שלהם, הפדגוגיה הטובה, כדי להעביר את ההרצאה באופן מרתק גם בלי קסמי הטכנולוגיה.

האם אין מקום לצד לימוד השימוש בטכנולוגיה - במאגרי מידע, מנועי חיפוש, ורשתות חברתיות ללמד את הילדים גם מקצועות ומיומנויות בסיסיים כמו שימוש במפות? ואולי חקלאות? נגרות? או אולי זוהי ראייה פסימית כשהתלות בטכנולוגיה גוברת. נראה לי כי הטכנולוגיה תמיד "תמציא את עצמה" והאדם ישכיל למצוא פתרונות...

מקורות:

http://www.danielrirdan.com/details.html

http://c3.ort.org.il/Apps/Public/getfile.aspx?inline=yes&f=files/ba3c28fc-8c3e-46d9-b4f3-effda4c7e27b/f298dbf7-382a-4a0a-a74c-b6b5e19148ea/c36cba66-e66e-4d16-865c-3dff3ec8f691/e1a77d60-04ac-446b-b0c8-44991a69650d.pdf

image: freedigitalphotos.net - By sritangphoto