"ניווט הוא היכולת למצוא את הדרך מכל
מקום לכל מקום, ובעיקר למקומות שאינך מכיר" מאיר שלו, מתוך ספרו יונה ונער
אביב 2013, באופן ספונטני החלטנו לצאת לטיול
במדבר. מארגנים ציוד ומזון- על הפנסים ויתרנו כי יש אפליקציה של פנס באייפון, גם את
המצלמה לא לקחנו כי המצלמה של האייפון טובה לא פחות. ובטח שלא נזדקק למצפן, כן גם את
זה יש באייפון. העמסנו את הציוד על הג'יפ ויצאנו לדרך, הילדים מאחור עם הטבלט ואנחנו
מקבלים זמן לשיחה. הכנסנו את היעד ל- waze ואחרי שעתיים עמדנו בפתחו של המסלול.
מצלמים תמונה באינסטגרם, מיד מעלים לפייסבוק ובמקביל שולחים ב- whatsapp לחברים.
בתום היום הראשון ולאחר הקמת האוהל התיישבנו סביב למדורה, מעלינו שמיים זרועי כוכבים.
מישהו שאל איפה כוכב הצפון, מיד נשלפו האייפונים ושאר הסמארטפונים, לכל אחד אפליקציה
שמזהה את הכוכבים, שמותיהם ומרחקם מכדור הארץ, ואף את שעת זריחת הירח והשמש למחרת.
בעודי יושבת סביב המדורה לא יכולתי שלא לתהות
האם אנחנו מפספסים או מרוויחים משהו בהחלטה לצאת לטיול עם המכשירים הניידים שלנו? האם
התרגלנו לנוכחות ולתלות שבהם, או שזה חלק בלתי נפרד מאיתנו.
השימוש בטכנולוגיה הוא חלק מכל תחומי החיים
שלנו, כולל בתרבות הפנאי. היום אפשר לצאת לטייל בלי מפות, ספרי הדרכה או דפים מודפסים
מהמחשב. מספיק לאחוז ביד טלפון סלולארי מחובר לאינטרנט ולצאת לטייל, לעשות שופינג,
למצוא הצגה ומסעדה מומלצת ואף להזמין מנה מתפריט בשפה לא מוכרת וכן כבר לא צריך לשלם
הרבה כסף על שיחה עם חו"ל.
מצד אחד הטכנולוגיה הופכת את החיים לקלים יותר
ופחות מסורבלים, אולם מצד שני חלק מהחוויה של הגלוי וההתמודדות הולכת לאיבוד. או שמא
זו גם חוויה - רק מסוג אחר.
כיום יש שפע של מידע, כלים ואפליקציות, הכל
זמין אך מה נדרש מהלומד והאדם הבוגר בכלל?
אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שלמעשה האוריינות
המתבקשת היום היא אחרת. כבר לא צריך לדעת לקרוא מפה או לדעת להשתמש במגדיר צמחים, מה
שכן צריך לדעת זה איך למצוא את האפליקציה הנכונה ואת המידע הרלבנטי.
במאמרם אוריינויות חדשות בחברת הידע, מיודוסר,
נחמיאס ופורקוש-ברוך מציינים שהנסיון לזהות את האוריינויות החדשות בעידן הדיגיטלי נשען
על היבטים המאפיינים את חברת הידע.
החוקר Nadin (1997) כינה תקופה זו בשם "תרבות האוריינות", אשר משמעותה שאין
אוריינות אחת שלטת, אלא ישנם תחומי אוריינות רבים המתקיימים במקביל.
מיודוסר ושותפיו מתייחסים לאוריינויות הנדרשות
בחברת הידע וטוענים שהשינויים שחלו במשמעות המושג אוריינות קשורים להתפתחויות בטכנולוגיות
המידע והתקשורת ולהשפעותיהם על אורח החיים שלנו. הם מציעים שבע אוריינויות אשר כוללות
מרכיבים מהותיים עבור ארגז הכלים האורייני החדש של הפרט בחברת הידע. עיבוד מידע רב
ערוצי, ניווט במרחב הווירטואלי, תקשורת בינאישית, אוריינות חזותית, היפר–אוריינות,
ניהול מידע אישי והתמודדות עם מורכבות.
לדעתי, אוריינות ניווט במרחב הוירטואלי היא
שלב ראשוני והכרחי לכל אדם בחברה של ימינו, כדי לדעת איך למצוא את הידע הרב שקיים ברשת. מיודוסר ושותפיו מציינים שהמעבר של האנושות מנוודות
לחיי קבע הביא לשינויים משמעותיים גם בתחום הידע.
בהקשר זה, ההתפתחויות הטכנולוגיות בעשור האחרון
מצביעות על מעין היפוך של התהליך: אנו הופכים להיות נוודים במרחב הווירטואלי (McLuhan, 1994). השלב הראשון של התהליך
העניק הזדמנות לפרט לשוטט במרחב הווירטואלי לצורך איסוף מידע ממקורות שונים אך קשורים
ביניהם. אולם השלב השני של התהליך - אשר מתרחש בתקופה זו - מאפשר שוב התנהלות נוודית:
תקשוב בכל מקום ובכל זמן, טכנולוגיה של מכשירים ניידים ורשתות סלולאריות.
לפיכך, היכולת לנווט במרחב הווירטואלי, הפכה
למיומנות קריטית בחברת הידע. ישנה ציפייה שהגולש בעל אוריינות הניווט במרחב הווירטואלי
ישלוט במיומנויות שונות כגון; זיהוי מקורות פוטנציאליים של מידע, ידע לגבי נגישות למקורות
המידע הללו, פיתוח אסטרטגיות חיפוש יעילות, יכולת הערכת מידע וארגונו למטרות יישומיות
ויכולת שילוב מידע חדש בגוף ידע קיים (Muir & Oppenheim, 2001).
בסרטון "הגולשים מטופינו" רואים דוגמא
יפה לחיפוש מידע רלבנטי לגולש בים המידע, חיפוש מושכל וקישור לחיי היום יום וההעצמה
האישית שהחיפוש איפשר. כמו שהמרואיין סיכם ואמר: "מה עוד יש בעולם ומה עוד אנחנו
יכולים למצוא".
כמורה אני מנסה ליישם את אוריינות הניווט במרחב
הוירטואלי עם התלמידים, במשימות אישיות של חקר מתוך נושא רלבנטי עבורם, כדי שידעו לנווט
בים המידע ויסתגלו לחברה שצורכת מידע וידע בלי הרף.
מקורות:
image: freedigitalphotos.net
