חפש בבלוג זה

יום שני, 9 בספטמבר 2013

רשומת אמצע הדרך

"מסע התגליות האמיתי אינו למצוא נוף חדש אלא להיות בעל עיניים חדשות", פרוסט.

בחודש מרץ יצאתי למסע של כתיבה. חוויה שהייתה שמורה עד כה לבעלי גיל שהוא בין היתר הסופר של הבית. ברשומה הראשונה "יוצאת למסע" כתבתי שאני מתחילה את התהליך עם חשש, אך עם נכונות להנות מהדרך ומהגילוי של כיוונים חדשים. בהמשך אכן גיליתי – מעבר לגילוי של הלמידה, גיליתי את היכולת האדירה של הבלוג לתהליכי חשיבה ותובנות (וכן גם למדתי משהו על עצמי).
עם כל רשומה שהעלתי עברתי תהליך. תהליך של יצירה – בחיפוש אחר רעיון, תוכן, ייצוג חזותי וכותרת מייצגת. ברשומה "בלוג למגירה?" ציינתי את טום וויטבי שאמר שאחרי כל רעיון צץ ועולה רעיון חדש. ואכן כך היה. הרעיונות לא נגמרו, הם שבו ועלו אחרי כל פרסום של רשומה. הרעיון לכשלעצמו לא הספיק. החקר סביב הרעיון הוא שהביא אותי להיות לומד עצמאי – מחפשת אחר חומרים והופכת את המידע לידע ומבינה ש"לא על המידע לבדו". מדי פעם אף גלשתי למחשבות עתידניות והתחבטתי בין טכנולוגיה לפדגוגיה. ועדיין זה מעסיק אותי.
נושא השיתופיות העסיק אותי רבות והקדשתי מספר רשומות בנושא. בתחילה, הייתי אמביוולנטית לגבי החשיפה והשיתוף של הבלוג ברשת. הבלוג הוא לא עוד שיתוף של סטטוס או תמונה. הבלוג הוא שיתוף מסוג אחר, חשיפה של "המוח" שלי, של תהליכי החשיבה שאני עוברת. לאחר זמן מה, עשר רשומות בערך, כבר הרגשתי בנוח לפרסם ולתת לאחרים להציץ לתוך המחשבות שלי.
אני מאמינה שלבלוג יש כוח תרפויטי. כעת, כשאני באמצע הדרך אני מוכנה לקראת המשך המסע, עם פחות חשש, ובידיעה שהתהליך עדיין לא הסתיים - ואני כבר סקרנית.

image: By dan, freedigitalphotos.net

2 comments:

  1. סמדר, קראתי את הרשומה האחרונה שלך שטווית אותה במילים עדינות ורגישות כמו שאת. היה כיף לקרוא אותה! גילה

    השבמחק
  2. גילה תודה על ההתייחסות. אכן תהליך הכתיבה היה עבורי כמלאכת טווייה של מחשבות תחושות ורגשות.

    השבמחק