חפש בבלוג זה

יום חמישי, 11 ביולי 2013

אומרים שאני אינני אני

בסרט "שני קונילמל" שואלת הדמות הראשית שגולמה ע"י השחקן מייק בורנשטיין, "אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל?".
כשיצא הסרט אל האקרנים בשנות השבעים אף אחד לא חלם על מושגים כמו אינטרנט, דמויות וירטואליות ופייסבוק. חצי מאה כמעט עברה ונדמה שהשאלה ששאל קונילמל, שזהותו נלקחה על ידי מישהו אחר, כרלוונטית מתמיד.

יש לי אחיין בן שבע עשרה. כמו מרבית בני גילו, גם הוא פעיל מאוד בפייסבוק. מתחבר לחברים שהוא מכיר ואת רובם לא ראה מעולם (אך בכל זאת מגדיר אותם כחבריו), מעלה פוסטים, סרטונים ושירים, מקבל לייקים ותגובות ומגיב לאחרים.
מתברר שהאחיין שלי צבר לו בפייסבוק, אלפי חברים ואלפי עוקבים – כאלה שמקבלים מידע על כל לחיצת מקש שלו בעולם הפייסבוק. למעשה אחייני הצעיר הפך למין סלבריטי וירטואלי.
יום בהיר אחד קיבל אחייני מסר בחלון ההודעות שלו בפייסבוק. שולח ההודעה היה מנהל השיווק באינטרנט של  אחת מחברות השיווק הגדולות בארץ. הוא הציע לאחייני הצעה שלכאורה אי אפשר לסרב לה. לרכוש את הדמות הווירטואלית שלו בפייסבוק, עם כל חבריה תמורת 7,500 ₪. אין ספק שעבור נער בגיל שבע עשרה מדובר בכסף רב.
העסקה הייתה אמורה להתבצע בדרך הבאה:
במהלך הראשון הוא נדרש לשלב מעת לעת פוסטים המתארים מוצרים של חברת השיווק. לאחר זמן מה הוא אמור היה להוסיף תחת שמו את שם רשת השיווק בסוגריים. בהמשך שם החברה יוצא מהסוגריים ואחרי תקופת זמן מוגדרת אמור שמו של אחייני להעלם לחלוטין. בכך הייתה מושלמת ההעברה. דמותו הווירטואלית הייתה נעלמת וחברת השיווק זוכה בכמה אלפי לקוחות פוטנציאלים החשופים באופן תדיר לשלל מוצריה.

לכאורה נשמע פשוט, הוא יכול היה לקחת את הסכום שהוצע לו ולבנות במקביל דמות חדשה בפייסבוק – ובכן כלל וכלל לא. אחייני הצעיר התלבט ימים אחדים. מצד אחד עמד על כפות המאזניים כסף רב ואילו מצד שני עמדה דמותו הווירטואלית, אותה טיפח במשך חודשים ארוכים ברשת החברתית. בסופו של דבר הוא החליט לוותר על העסקה וויתר על חלום המזומנים תמורת החלום הווירטואלי.
בשיחה איתו ניסיתי להבין מה הביא אותו, נער צעיר, להחלטה שלקח. מסתבר שעבורו הדמות בפייסבוק אינה רק דמות וירטואלית, היא למעשה שכפול אלקטרוני שלו. זוהי דמות שמכילה באופן דיגיטלי את החברים שלו, את האירועים שבהם השתתף, את המקומות בהם היה, את הזיכרונות ואפילו את נבכי נפשו.
התברר לי שעבורו הפייסבוק אינה רק רשת חברתית, היא הרבה יותר מזה. הוא מזדהה עם הדמות שבנה ברשת כדמותו האמיתית. מדבריו הבנתי שלמעשה דמותו ברשת היא הזהות השנייה שלו. הוא לא יכול לוותר על השם שלו ועל החברים שלו.

אדם יוצר את הזהות החברתית והציבורית שלו במהלך אינטראקציות חברתיות. "העצמי החברתי" עוסק בהצגה של מי שאני באמת או מי שהייתי רוצה שאחרים יחשבו שאני. הסוציולוג גופמן טוען כי ההחלטות של אנשים לגבי 'העצמי החברתי' שלהם, שולטות בחלק גדול מההתנהגות הציבורית שלהם.
הרשת החברתית מספקת אף היא אינטראקציה חברתית. אם כך, האם הזהות הציבורית שלנו ברשת החברתית היא אותה זהות שאנו מנהלים בעולם האנלוגי?

אמבר קייס, Amber Case, בהרצאתה המרתקת ב-TED, "כולנו סייבורגים עכשיו", טוענת שכאשר אדם מופיע ברשת אנשים יכולים להגיב לזהות שלו גם כאשר הוא לא נמצא בה. כלומר, לכתוב על קיר הפייסבוק שלו. אם כך, אנחנו צריכים לתחזק גם את הזהות השנייה שלנו, זו שברשת. לדאוג להציג את הדמות שלנו בחיים הדיגיטליים כמו שאנו מציגים אותה בחיים האמיתיים. מתבגרים, בעיקר, צריכים לעבור התבגרות כפולה. זו שבחיים האמיתיים וזו שבחיים הדיגיטליים.
ההרצאה המלאה: 


כמעט לכולנו יש חיים
מקבילים, כמעט כולנו מנהלים זהות גם ברשת חברתית כלשהי. זהות זו גלויה לכל מי שיחפש אותה ברשת.
אורי ברוכין, יועץ לאסטרטגיה שיווקית, טוען במאמרו, בניית האני בנשף מסיכות, כי בסייברספייס אנו מכתיבים את קצב האינטראקציה וסביר להניח שנגלה שבדמות שלנו ברשת הסרנו מעלינו את מרבית היסטוריה הפרטית שלנו ונשארנו רק עם קצת ממשא התכונות שאנו נושאים בעולם הלא מקוון
.
בעולם המקוון יש לנו הזדמנות לפתוח דף חדש, במובן של "שכתוב האני". בסביבה המקוונת ניתנת לנו ההזדמנות לכתוב לעצמנו זהות מאפס, לבטא את עצמנו מבראשית, כי לראשונה אנו יכולים לנסות ולהחצין רק מה שאנחנו בוחרים להחצין, ואף יכולים ליצור לעצמנו אוסף זהויות
. אנו יכולים להחליף גיל, מגדר, מוצא אתני, פרטי ביוגרפיה וכו'. אבל, אנחנו כה מורגלים במשא שלנו, ורואים בו חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו, שתחושת השחרור מלווה בחרדה, הקשורה בהיעלמות הגוף ובמחיקת הישגים חברתיים קודמים.

יש לי מכר בפייסבוק שנפטר לפני מספר חודשים ממחלה קשה. לא מזמן נכנסתי לדף שלו, התמונות, המסרים שלו – הכול נמצא שם. הזהות שלו ממשיכה להתקיים בעולם הוירטואלי למרות שאינו נוכח יותר בעולם האנלוגי.
בספרו "הפיזיקה של העתיד" הוצאת אריה ניר 2012, כותב הפיזיקאי, פרופ' מיצ'ו קאקו כי בעתיד אנשים יזכו לחיי נצח. כבר היום ישנם חלקי חילוף מכניים לגוף. בשלב הבא יתועדו הרגשות, הזכרונות והמחשבות האנושיות ויושתלו בגוף הביוני. 
האם הרשת והאפשרות ליצירת זהויות שונות בה היא שלב ראשוני בתכנית העתידנית הזו? 

היתכן כי זו הסיבה שבגללה האחיין שלי סרב לוותר על הזהות שלו בפייסבוק? האם קשה להבין אותו שלא הסכים לוותר על דמותו הווירטואלית תמורת 7,500 ₪?.

מקורות:
image: By Victor Habbick, published on 17 February 2012

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה