יישומים להוראה

חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות חגית מישר טל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חגית מישר טל. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 6 בספטמבר 2013

למה לי לשתף?

הכנסת הטכנולוגיה השיתופית כמו פליקר, טוויטר, פייסבוק ובלוגים איפשרה לנו לעשות את מה שעשינו לפני כן, לחלוק עם החברים שלנו את החוויות והמחשבות, רק בתפוצה רחבה הרבה יותר. במקביל המושג חברים השתנה והתרחב אף הוא. קוראים לזה שיתוף ברשת.
מה וכמה אנחנו משתפים?
במסגרת הקורס של ד"ר חגית מישר טל נחשפנו למאמר "ישראלים בעידן דיגיטלי", המאמר מציג נתונים על הגולש הישראלי ברשת, נכון ל-2012.
אחד מכל חמישה גולשים נוהג להעלות סרטוני וידאו לאינטרנט.
כל
גולש אינטרנט שני משתף תמונות בתדירות כלשהי.
80% מבני הנוער בגילאי 15-17 נוהגים לשתף תמונות.
29% מהבלוגרים שמפרסמים פוסט אחת לשבוע אמרו כי הגורם העיקרי שבגינו הם כותבים בלוג הוא הרצון להביע את דעתם. 27% ציינו כי הם "רוצים לשתף" את הקהל בדבריהם.
אחד מתוך ארבעה בני נוער דיווחו שהם כותבים בלוג בתדירות כלשהי.

לאחר שברשומות קודמות עסקתי בנושא השיתופיות, אנסה לענות על השאלות מדוע אנחנו משתפים? האם אנחנו משתפים יותר מדי? מה התוצאות הרצויות והפחות רצויות?
על פי ויקיפדיה, שיתוף הוא מצב בו ישויות שונות מפיקות תועלת זו מפעולתה של זו ותלויות זו בפעולתה של זו.
לדעתי, הישות-האדם המשתף מרוויח מיתוג עצמי, קביעת סטטוס ומוניטין אישי והגדרת העצמי, ואילו הישות השניה, היא גולשי הרשת מרוויחים מידע אותו יכולים לתעל לצורכיהם. סיבה נוספת אפשרית היא ללמוד מחוכמת ההמונים. האדם המשתף בבלוג למשל מצפה לתגובות ותובנות החברים והגולשים ברשת ולמעשה יכול ללמוד מהם.

משנתו של אלפרד אדלר גורסת כי האדם הוא יצור חברתי ולא ניתן להבין אותו ואת מניעיו בלי לקחת בחשבון את הפן החברתי שבו, ובלי מימוש של הפן הזה ייקשה עליו להגיע להגשמה עצמית וסיפוק עמוק מחייו (ויקיפדיה).

ישנן הרבה סיבות בגינן אנו משתפים, כפי שניתן לראות בסרטון: אנו משתפים כדי להרגיש שייכות, לקבוע את הסטטוס שלנו ואיך נוצג כלפי האחרים, לקבל תשומת לב ולהרגיש שאנחנו לא לבד.





הפסיכיאטר, ד"ר ירדן לוינסקי טוען כי אנשים משתתפים ברשתות חברתיות מאחר וזה נותן להם תחושה שהם מפורסמים וכי זה מחזק את העצמי שלהם. כך הם מגדירים את עצמם.
התאוריות הפסיכולוגיות ההתפתחותיות עוסקות בזהות העצמית של האדם וביחסים שלו עם הסביבה. בשלב מוקדם מאד של ההתפתחות ההגדרה של זהות האדם מפסיקה להיות תלויה רק באדם עצמו ומתחילה להיות מושפעת מהאינטראקציה שלו עם הסביבה.
מירן בוניאל-נסים ועזי ברק מציינים במאמרם, כי חווית הקבלה והנתינה של משוב ותמיכה באינטרנט מהווים בסיס חשוב ביצירת מערכות יחסים ובהבניית הדימוי-העצמי והרווחה הנפשית של המתבגרים (Valkenburg, Perer & Schouten, 2006). אלו מהותיים ביותר במיוחד בגיל ההתבגרות בשל גיבוש הזהות העצמית המאפיין אותו. מתבגרים נוטים להעריך את התנהגותם בהתאם ל"קהל מדומה", לדמות כי ישנם צופים המעריכים את פועלם בכל רגע נתון, ומכאן שהם עסוקים בשאלה כיצד הם נראים בעיני האחר (Steinberg, 2002). 

עוד ניתן לקרוא ברשומה "אומרים שאני אינני אני".

מה תפקידה של מערכת החינוך לאור הכוח הרב שיש לטכנולוגיה שמאפשרת שיתופיות ולצורך של האדם לשתף? אני מציעה למנף את העובדות האלו על מנת להעצים תלמידים הזקוקים לחיזוק הבטחון העצמי ביכולות שלהם. לטעת בהם את תחושת המסוגלות. למשל כתיבה בבלוג כדרך לביטוי והעצמה אישית המלווה תהליך למידה וקבלת תגובות מהתלמידים העמיתים. כמובן, אין לשכוח שיש ללמד שיח נכון ברשת המכבד את דעות האחר. תפקיד נוסף וחשוב של המערכת החינוכית הוא לשים לב לאותם תלמידים הכותבים ומשתפים ברשת את הדעות והרגשות שלהם המציבים אותם בסכנות כמו; אובדנות, הפרעות אכילה וכד' ולתת להם מענה טיפולי מתאים.

מקורות: 
image: By Salvatore Vuono, freedigitalphotos.net

יום רביעי, 28 באוגוסט 2013

יחד וכל אחד לחוד – התנסות בסביבת ויקי

שיתוף הוא מצב בו ישויות שונות מפיקות תועלת זו מפעולתה של זו ותלויות זו בפעולתה של זו. מצבים הפוכים לשיתוף יכולים להיות פעילות בלתי-תלויה, תחרות, טפילות ומצב בו ישות אחת נהנית מפעולתה של השניה ואילו השניה אינה נהנית ואינה סובלת "שיתוף" תלוי במספר מאפיינים: התחום המשותף, השותפים ויחסי הגומלין ביניהם. (ויקיפדיה).

בקורס שילוב טכנולוגיות של ד"ר חגית מישר טל התבקשנו למשימה של שיתופיות. יצירת דף ויקי משותף. המשימה הועלתה למודל (moodle) הקורס עם ההנחיות שכללו חלוקה עצמאית לקבוצות, מה התוצר המצופה וכיצד נמדד על פיו - ציון אישי וציון קבוצתי. המשימה שלי ושל חברותי לקבוצה היתה יתרונות וחסרונות Moocs מהיבט האוניברסיטאות. 

מההתנסות שלי במשימת הויקי, אחד החסרנות לטעמי זה שאמנם הסביבה מאפשרת עבודה שיתופית נהדרת אבל לא מתאפשר חיבור ותקשורת אפטימליים בין המשתתפים. כלומר, לא ניתן לקיים דיון. אין קשר ישיר, כל אחד עובד לבד ומעלה את החלק שלו לדף הויקי. בנוסף, ההנחיות בדבר ציון אישי, מלבד הציון הקבוצתי, מעלות את התחרותיות וחברי הקבוצה נדרשים לרגישות חברתית גבוהה במשימה מסוג זה. מאחר שהויקי לא איפשר תקשורת בין אישית, והרי יצוריים חברתיים אנחנו, חברי הקבוצה ואני פעלנו מעט אחרת – יצרנו קשר סינכרוני בין חברי הקבוצה דרך הנגאאוט ודף גוגל דוקס אליו הועלו החומרים ועליו נערכו השינויים. קיבלנו החלטות משותפות תוך דיונים על התוכן ורק אחרי חלוקת העבודה החומרים הועלו לדף הויקי. באופן זה כל חברי הקבוצה היו שותפים לכל התכנים שהועלו ולא נוצרו מתחים בין חברי הקבוצה (כפי שקרה בקבוצות אחרות). הקשר האישי היה מאוד משמעותי לנו וכולם הרגישו חלק מהקבוצה ואחריות על התוצר. אלמנט התחרותיות נעלם, נמנעה טפילות ועבדנו בשיתופיות מלאה. אין ספק שבשל העובדה שעסקנו באופן פעיל בבנייה, בכתיבה ובעריכה של התכנים התוצר הסופי היה איכותי והלמידה היתה משמעותית. 

משימת הויקי בה לקחתי חלק הציפה אצלי כמה נקודות למחשבה.
כיצד המורה יכול ליצור מצב שבו אין טפילות ואין תחרותיות בין חברי הקבוצה. האם תחרותיות היא אינה בהכרח תופעת לוואי של משימה שיתופית והאם היא רצויה או לא. כשמורה מנסה ליצור משימה שיתופית מה הוא מנסה להשיג? מה מטרת הפעילות השיתופית? האם התוצר חשוב או יחסי הגומלין בין המשתתפים? מהו תפקיד המורה בתהליך?

בשיעור שאחרי המשימה וכמענה לתהיות שלי הציגה ד"ר מישר טל את הכלים שעומדים לרשות המורים כדי ליצור איזון בין מעורבות והשתתפות לבין תחרות:
הגדרת כללים והתנהגות מצופה; שלבים וזמנים בעבודה; משוב ביניים; חלוקת תפקידים; מחוון.
למידה שיתופית מעבירה את האחריות ללומד והרעיון הוא לייצר עצמאות של התלמידים ולא תלות במורה או בחברי הקבוצה. כדי להפוך את הלמידה לאפקטיבית יש לפרק את המשימה לשלבים עם הגדרת זמנים ומשוב ביניים, על מנת למנוע דחיינות וליצור אחריות ומצד שני למנוע תחרות בין חברי הקבוצה. בדרך זו גם על המורה יפחת העומס. הגדרת המשימה והכללים של הפעילות יחד עם חלוקת התפקידים תיצור בסיס ברור לפעילות המצופה מהתלמידים.
מהם הקריטריונים להערכה במחוון כך שהלמידה תהיה שיתופית פרודוקטיבית ומוטיבציונית ותמנע את התופעות השליליות? ד"ר מישר טל מציעה ליצור איזון בין: פרמטרים כמותיים/איכותיים; תוצר רצוי/תהליך רצוי; קבוצה/רמה אישית; מינימום/מקסימום. הקריטריונים צריכים לעסוק באיכות הערך הסופי, מהלך הדיון ומספר התרומות של המשתתף.
קריטריון
תוצר/תהליך
אישי/קבוצתי
איכותי/כמותי
איכות הערך הסופי
תוצר
קבוצתי
איכותי
מהלך הדיון
תהליך
קבוצתי
איכותי
מספר התרומות של המשתתף
תהליך
אישי
כמותי


לדעתי, אין ספק שסביבת ויקי מתאימה ונוחה לעבודה כאשר מדובר בקבוצה גדולה מאוד של אנשים כדוגמת ויקיפדיה. כמו כן, איכות התוכן גבוהה יותר כאשר עובדים בסביבה זו - חוכמת ההמונים. בנוסף, למידה בסביבת ויקי היא מטלה המצריכה בסיס חזק בהבנה של יחסים חברתיים בין הלומדים ומיומנויות גבוהות של למידה ואינטראקציה בין תלמידים. אני מאמינה ששימוש בסביבת ויקי במסגרת בית ספר צריך להיות כחלק מתהליך כללי של הטמעת למידה שיתופית ואקלים חברתי. תחילה יש ללמד את התלמידים כללי שיח וכבוד כלפי עמדות האחר ולהתחיל מהתנסות בכלים שיתופיים אחרים, המאפשרים שיח ואינטראקציה ורק אחרי שהבסיס הוקנה לעבוד בסביבה כמו ויקי.

מקורות:

יום שישי, 9 באוגוסט 2013

כל העולם כולו


לשיתופיות ברשת גוונים שונים. אנשים משתפים הכל- החל משיתוף תמונות, סטטוסים, ארועים, הגיגי נפש ועד שיתוף בידע המקצועי שלהם. יוטיוב הוא דוגמא לשיתוף המוני ברשת. האתר Skillshare הוא דוגמא יפה להעברת ידע מקצועי חופשי וחינם. כל בעל מקצוע הופך "למעביר ידע ומידע" ובמקביל יכול למצוא ברשת ידע ומידע שהוא צריך למען התפתחותו המקצועית. למידה כזו היא למידה להמונים. אקדמיית קאהן היא דוגמא נוספת בה הידע מועבר לקהל רחב ללא תמורה.
בקורס טכנולוגיות מידע והיבטים בינלאומיים של ד"ר חגית מישר טל נחשפנו לתופעת ה- MOOCs (massive open online course). אם בעבר הידע היה נחלת האליטות הרי שעם פריצת האינטרנט והשיתופיות, יותר ויותר אנשים יכולים לקבל גישה לידע האקדמי. הידע הופך לנחלת הכלל. הלמידה השתנתה וכמוה גם ההוראה. ב- 2012 האוניברסיטאות הגדולות בעולם משיקות פרויקטים של למידה וירטואלית שהרעיון המרכזי שלהם הוא למידה אקדמית חינם. ללמוד בקורסים פתוחים הכוללים תהליכי למידה ומוכרים לתואר. אחד הפרויקטים היותר מוכרים של למידת MOOCs  הוא Coursera (בראשו עומדת דפנה קולר).

על פניו רעיון הלמידה ההמונית ברשת נשמע נפלא. צדק חברתי - לכל אחד הזדמנות שווה ללמוד ולהתקדם.
אני מציעה לבחון את היתרונות והחסרונות של 
MOOCs על-פי "מבחן אמילי" - ראשי התיבות של "אז מה יצא לי מזה?" (WIFIM - What's in it for me). זהו מושג בתחום ניהול הידע הבוחן את מידת הכדאיות של תרומת ידע. התגובה האופיינית של פרט הבוחן את התועלת שתצמח לו מביצוע פעולה כלשהי.
אם בוחנים את תופעת ה- MOOCs לפי "אמילי" אזי נראה כי מבחינת הסטודנטים - השגה של השכלה גבוהה ללא עלות הינה משמעותית בייחוד בעולם הגלובלי. ניתן ללמוד מגוון רחב של קורסים ואפיקי קריירה, למידה ללא מגבלות זמן ומקום בסגנון למידה אישי ובהתאם לקצב של הלומד.
מבחינת האוניברסיטאות יתרונות ה- MOOCs : מהווה תרומה תדמיתית משמעותית למוסד כמוביל חדשנות, מאפשר יכולת מדידה משופרת של תהליכי הלמידה וניהול הקורס ואפיק לגיוס כספים והקטנת עלויות.

אם כך, זה נראה כמצב של 
win win situation לכל הצדדים. אז מה החיסרון? למידה מתרחשת כתוצאה של מוטיבציה, הזדמנויות, תהליך פעיל, אינטראקציה עם אחרים, והיכולת להעביר את הנלמד לעולם האמיתי. 
נראה כי למידה ב- MOOCs מכילה את רוב הרכיבים האלו פרט לאינטראקציה עם האחרים. את הקול האישי ותשומת הלב האישית לסטודנט.

לדעתי, בלמידה מסוג זה חסר את מה שאנחנו מחפשים בעצם זה שאנחנו משתפים – את האינטראקציה עם האחר, במקרה הזה אינטראקציה עם המרצים ואינטראקציה עם הסטודנטים האחרים. המפגש פנים אל פנים. החוויה שבמפגש ובישיבה המשותפת שיכול להביא לחיבורים ולרעיונות נפלאים. אולי זה הגורם המשמעותי המביא לאחוז הנשירה הגבוה מהקורסים?