רשומת אמצע הדרך

"מסע התגליות האמיתי אינו למצוא נוף חדש אלא להיות בעל עיניים חדשות", פרוסט.

בחודש מרץ יצאתי למסע של כתיבה. חוויה שהייתה שמורה עד כה לבעלי גיל שהוא בין היתר הסופר של הבית. ברשומה הראשונה "יוצאת למסע" כתבתי שאני מתחילה את התהליך עם חשש, אך עם נכונות להנות מהדרך ומהגילוי של כיוונים חדשים. בהמשך אכן גיליתי – מעבר לגילוי של הלמידה, גיליתי את היכולת האדירה של הבלוג לתהליכי חשיבה ותובנות (וכן גם למדתי משהו על עצמי).
עם כל רשומה שהעלתי עברתי תהליך. תהליך של יצירה – בחיפוש אחר רעיון, תוכן, ייצוג חזותי וכותרת מייצגת. ברשומה "בלוג למגירה?" ציינתי את טום וויטבי שאמר שאחרי כל רעיון צץ ועולה רעיון חדש. ואכן כך היה. הרעיונות לא נגמרו, הם שבו ועלו אחרי כל פרסום של רשומה. הרעיון לכשלעצמו לא הספיק. החקר סביב הרעיון הוא שהביא אותי להיות לומד עצמאי – מחפשת אחר חומרים והופכת את המידע לידע ומבינה ש"לא על המידע לבדו". מדי פעם אף גלשתי למחשבות עתידניות והתחבטתי בין טכנולוגיה לפדגוגיה. ועדיין זה מעסיק אותי.
נושא השיתופיות העסיק אותי רבות והקדשתי מספר רשומות בנושא. בתחילה, הייתי אמביוולנטית לגבי החשיפה והשיתוף של הבלוג ברשת. הבלוג הוא לא עוד שיתוף של סטטוס או תמונה. הבלוג הוא שיתוף מסוג אחר, חשיפה של "המוח" שלי, של תהליכי החשיבה שאני עוברת. לאחר זמן מה, עשר רשומות בערך, כבר הרגשתי בנוח לפרסם ולתת לאחרים להציץ לתוך המחשבות שלי.
אני מאמינה שלבלוג יש כוח תרפויטי. כעת, כשאני באמצע הדרך אני מוכנה לקראת המשך המסע, עם פחות חשש, ובידיעה שהתהליך עדיין לא הסתיים - ואני כבר סקרנית.

image: By dan, freedigitalphotos.net

למה לי לשתף?

הכנסת הטכנולוגיה השיתופית כמו פליקר, טוויטר, פייסבוק ובלוגים איפשרה לנו לעשות את מה שעשינו לפני כן, לחלוק עם החברים שלנו את החוויות והמחשבות, רק בתפוצה רחבה הרבה יותר. במקביל המושג חברים השתנה והתרחב אף הוא. קוראים לזה שיתוף ברשת.

מה וכמה אנחנו משתפים?

במסגרת הקורס של ד"ר חגית מישר טל נחשפנו למאמר "ישראלים בעידן דיגיטלי", המאמר מציג נתונים על הגולש הישראלי ברשת, נכון ל-2012.

אחד מכל חמישה גולשים נוהג להעלות סרטוני וידאו לאינטרנט.
כל גולש אינטרנט שני משתף תמונות בתדירות כלשהי.
80% מבני הנוער בגילאי 15-17 נוהגים לשתף תמונות.
29% מהבלוגרים שמפרסמים פוסט אחת לשבוע אמרו כי הגורם העיקרי שבגינו הם כותבים בלוג הוא הרצון להביע את דעתם. 27% ציינו כי הם "רוצים לשתף" את הקהל בדבריהם.
אחד מתוך ארבעה בני נוער דיווחו שהם כותבים בלוג בתדירות כלשהי.

לאחר שברשומות קודמות עסקתי בנושא השיתופיות, אנסה לענות על השאלות מדוע אנחנו משתפים? האם אנחנו משתפים יותר מדי? מה התוצאות הרצויות והפחות רצויות?

על פי ויקיפדיה, שיתוף הוא מצב בו ישויות שונות מפיקות תועלת זו מפעולתה של זו ותלויות זו בפעולתה של זו.
לדעתי, הישות-האדם המשתף מרוויח מיתוג עצמי, קביעת סטטוס ומוניטין אישי והגדרת העצמי, ואילו הישות השניה, היא גולשי הרשת מרוויחים מידע אותו יכולים לתעל לצורכיהם. סיבה נוספת אפשרית היא ללמוד מחוכמת ההמונים. האדם המשתף בבלוג למשל מצפה לתגובות ותובנות החברים והגולשים ברשת ולמעשה יכול ללמוד מהם.

משנתו של אלפרד אדלר גורסת כי האדם הוא יצור חברתי ולא ניתן להבין אותו ואת מניעיו בלי לקחת בחשבון את הפן החברתי שבו, ובלי מימוש של הפן הזה ייקשה עליו להגיע להגשמה עצמית וסיפוק עמוק מחייו (ויקיפדיה).

ישנן הרבה סיבות בגינן אנו משתפים, כפי שניתן לראות בסרטון: אנו משתפים כדי להרגיש שייכות, לקבוע את הסטטוס שלנו ואיך נוצג כלפי האחרים, לקבל תשומת לב ולהרגיש שאנחנו לא לבד.

הפסיכיאטר, ד"ר ירדן לוינסקי טוען כי אנשים משתתפים ברשתות חברתיות מאחר וזה נותן להם תחושה שהם מפורסמים וכי זה מחזק את העצמי שלהם. כך הם מגדירים את עצמם.

התאוריות הפסיכולוגיות ההתפתחותיות עוסקות בזהות העצמית של האדם וביחסים שלו עם הסביבה. בשלב מוקדם מאד של ההתפתחות ההגדרה של זהות האדם מפסיקה להיות תלויה רק באדם עצמו ומתחילה להיות מושפעת מהאינטראקציה שלו עם הסביבה.

מירן בוניאל-נסים ועזי ברק מציינים במאמרם, כי חווית הקבלה והנתינה של משוב ותמיכה באינטרנט מהווים בסיס חשוב ביצירת מערכות יחסים ובהבניית הדימוי-העצמי והרווחה הנפשית של המתבגרים (Valkenburg, Perer & Schouten, 2006). אלו מהותיים ביותר במיוחד בגיל ההתבגרות בשל גיבוש הזהות העצמית המאפיין אותו. מתבגרים נוטים להעריך את התנהגותם בהתאם ל"קהל מדומה", לדמות כי ישנם צופים המעריכים את פועלם בכל רגע נתון, ומכאן שהם עסוקים בשאלה כיצד הם נראים בעיני האחר (Steinberg, 2002). 

עוד ניתן לקרוא ברשומה "אומרים שאני אינני אני".

מה תפקידה של מערכת החינוך לאור הכוח הרב שיש לטכנולוגיה שמאפשרת שיתופיות ולצורך של האדם לשתף? אני מציעה למנף את העובדות האלו על מנת להעצים תלמידים הזקוקים לחיזוק הבטחון העצמי ביכולות שלהם. לטעת בהם את תחושת המסוגלות. למשל כתיבה בבלוג כדרך לביטוי והעצמה אישית המלווה תהליך למידה וקבלת תגובות מהתלמידים העמיתים. כמובן, אין לשכוח שיש ללמד שיח נכון ברשת המכבד את דעות האחר. תפקיד נוסף וחשוב של המערכת החינוכית הוא לשים לב לאותם תלמידים הכותבים ומשתפים ברשת את הדעות והרגשות שלהם המציבים אותם בסכנות כמו; אובדנות, הפרעות אכילה וכד' ולתת להם מענה טיפולי מתאים.

מקורות: 

http://www.colman.ac.il/research/research_institute/Israel_project_Digital/Documents/Israelis_digital_.pdf

http://construct.haifa.ac.il/~azy/Boniel-Nissim&Barak.htm
http://www.thingsonmymind.com/

image: By Salvatore Vuono, freedigitalphotos.net

יחד וכל אחד לחוד – התנסות בסביבת ויקי

שיתוף הוא מצב בו ישויות שונות מפיקות תועלת זו מפעולתה של זו ותלויות זו בפעולתה של זו. מצבים הפוכים לשיתוף יכולים להיות פעילות בלתי-תלויה, תחרות, טפילות ומצב בו ישות אחת נהנית מפעולתה של השניה ואילו השניה אינה נהנית ואינה סובלת "שיתוף" תלוי במספר מאפיינים: התחום המשותף, השותפים ויחסי הגומלין ביניהם. (ויקיפדיה).

בקורס שילוב טכנולוגיות של ד"ר חגית מישר טל התבקשנו למשימה של שיתופיות. יצירת דף ויקי משותף. המשימה הועלתה למודל (moodle) הקורס עם ההנחיות שכללו חלוקה עצמאית לקבוצות, מה התוצר המצופה וכיצד נמדד על פיו - ציון אישי וציון קבוצתי. המשימה שלי ושל חברותי לקבוצה היתה יתרונות וחסרונות Moocs מהיבט האוניברסיטאות. 

מההתנסות שלי במשימת הויקי, אחד החסרנות לטעמי זה שאמנם הסביבה מאפשרת עבודה שיתופית נהדרת אבל לא מתאפשר חיבור ותקשורת אפטימליים בין המשתתפים. כלומר, לא ניתן לקיים דיון. אין קשר ישיר, כל אחד עובד לבד ומעלה את החלק שלו לדף הויקי. בנוסף, ההנחיות בדבר ציון אישי, מלבד הציון הקבוצתי, מעלות את התחרותיות וחברי הקבוצה נדרשים לרגישות חברתית גבוהה במשימה מסוג זה. מאחר שהויקי לא איפשר תקשורת בין אישית, והרי יצוריים חברתיים אנחנו, חברי הקבוצה ואני פעלנו מעט אחרת – יצרנו קשר סינכרוני בין חברי הקבוצה דרך הנגאאוט ודף גוגל דוקס אליו הועלו החומרים ועליו נערכו השינויים. קיבלנו החלטות משותפות תוך דיונים על התוכן ורק אחרי חלוקת העבודה החומרים הועלו לדף הויקי. באופן זה כל חברי הקבוצה היו שותפים לכל התכנים שהועלו ולא נוצרו מתחים בין חברי הקבוצה (כפי שקרה בקבוצות אחרות). הקשר האישי היה מאוד משמעותי לנו וכולם הרגישו חלק מהקבוצה ואחריות על התוצר. אלמנט התחרותיות נעלם, נמנעה טפילות ועבדנו בשיתופיות מלאה. אין ספק שבשל העובדה שעסקנו באופן פעיל בבנייה, בכתיבה ובעריכה של התכנים התוצר הסופי היה איכותי והלמידה היתה משמעותית. 

משימת הויקי בה לקחתי חלק הציפה אצלי כמה נקודות למחשבה.

כיצד המורה יכול ליצור מצב שבו אין טפילות ואין תחרותיות בין חברי הקבוצה. האם תחרותיות היא אינה בהכרח תופעת לוואי של משימה שיתופית והאם היא רצויה או לא. כשמורה מנסה ליצור משימה שיתופית מה הוא מנסה להשיג? מה מטרת הפעילות השיתופית? האם התוצר חשוב או יחסי הגומלין בין המשתתפים? מהו תפקיד המורה בתהליך?

בשיעור שאחרי המשימה וכמענה לתהיות שלי הציגה ד"ר מישר טל את הכלים שעומדים לרשות המורים כדי ליצור איזון בין מעורבות והשתתפות לבין תחרות:

הגדרת כללים והתנהגות מצופה; שלבים וזמנים בעבודה; משוב ביניים; חלוקת תפקידים; מחוון.

למידה שיתופית מעבירה את האחריות ללומד והרעיון הוא לייצר עצמאות של התלמידים ולא תלות במורה או בחברי הקבוצה. כדי להפוך את הלמידה לאפקטיבית יש לפרק את המשימה לשלבים עם הגדרת זמנים ומשוב ביניים, על מנת למנוע דחיינות וליצור אחריות ומצד שני למנוע תחרות בין חברי הקבוצה. בדרך זו גם על המורה יפחת העומס. הגדרת המשימה והכללים של הפעילות יחד עם חלוקת התפקידים תיצור בסיס ברור לפעילות המצופה מהתלמידים.

מהם הקריטריונים להערכה במחוון כך שהלמידה תהיה שיתופית פרודוקטיבית ומוטיבציונית ותמנע את התופעות השליליות? ד"ר מישר טל מציעה ליצור איזון בין: פרמטרים כמותיים/איכותיים; תוצר רצוי/תהליך רצוי; קבוצה/רמה אישית; מינימום/מקסימום. הקריטריונים צריכים לעסוק באיכות הערך הסופי, מהלך הדיון ומספר התרומות של המשתתף.

קריטריון	תוצר/תהליך	אישי/קבוצתי	איכותי/כמותי
איכות הערך הסופי	תוצר	קבוצתי	איכותי
מהלך הדיון	תהליך	קבוצתי	איכותי
מספר התרומות של המשתתף	תהליך	אישי	כמותי

לדעתי, אין ספק שסביבת ויקי מתאימה ונוחה לעבודה כאשר מדובר בקבוצה גדולה מאוד של אנשים כדוגמת ויקיפדיה. כמו כן, איכות התוכן גבוהה יותר כאשר עובדים בסביבה זו - חוכמת ההמונים. בנוסף, למידה בסביבת ויקי היא מטלה המצריכה בסיס חזק בהבנה של יחסים חברתיים בין הלומדים ומיומנויות גבוהות של למידה ואינטראקציה בין תלמידים. אני מאמינה ששימוש בסביבת ויקי במסגרת בית ספר צריך להיות כחלק מתהליך כללי של הטמעת למידה שיתופית ואקלים חברתי. תחילה יש ללמד את התלמידים כללי שיח וכבוד כלפי עמדות האחר ולהתחיל מהתנסות בכלים שיתופיים אחרים, המאפשרים שיח ואינטראקציה ורק אחרי שהבסיס הוקנה לעבוד בסביבה כמו ויקי.

מקורות:

http://www.matar.ac.il/eureka/newspaper32/docs/05.pdf
image: By Stuart Miles, freedigitalphotos.net

המון יוצר רעיון

"אחרי רבים להטות", שמות כ"ג, 2.

בעולם הגלובלי חלים שינויים מהירים, המידע והידע הרב משתנה בתכיפות והכלים השיתופיים ברשת מאפשרים העברה ושיתוף של ידע באופן גלובלי ומהיר. ויקיפדיה הפכה למקור מידע וידע נגיש ומשמעותי לגולשי הרשת. איך קרה שאנציקלופדיה (מאגר כתוב של הידע האנושי הקיים) שבה כל אחד יכול לתרום לכתיבתה הפכה להיות כה פופולרית?

סטיבן ג'ונסון בספרו, "Where Good Ideas Come From", חוקר את המנגנונים החברתיים וההיסטוריים שמובילים לחדשנות, והנסיבות שנחוצות כדי שרעיון ייוולד וייקלט בחברה בהצלחה. הוא טוען שכדי שהמצאה חדשנית תצליח חברתית וכלכלית, עליה לצאת אל העולם בלא פחד מהעתקות או שינוי. המצאות לא הגיעו ממוחו של אדם אחד אלא מיחסי גומלין, תחרויות, שיתופי פעולה ומיזוגים בין כמה רעיונות בני התקופה. חדשנות מתרחשת יותר בערים גדולות וצפופות ופחות בכפרים שקטים. מסקנתו שלא הסביבה השלווה נחוצה לחדשנות אלא ריבוי ההזדמנויות, והחיכוך שמלווה אותה. חיקויים ותחרות הובילו אנשים רחוק יותר מאשר המצאות מלאות חזון שבראו דברים חדשים מהיסוד.

אנו לוקחים רעיונות מאנשים אחרים, מאנשים שלמדנו מהם, מאנשים שנתקלים בהם בבית-קפה, ואנו תופרים אותם ביחד לצורה חדשה, וכך יוצרים משהו חדש. (לספרו של ג'ונסון נחשפתי בקורס משחקי רשת של צביה אלגלי).

בסרטון ג'ונסון מסביר על התפתחות הרעיונות:

רעיון  "חכמת ההמונים" שטבע ג'יימס סורוביצקי, גורס שחכמתו של ההמון גדולה, בתנאים מסוימים, מחכמתו של המומחה היחיד. "אם קהל של אנשים בלתי תלויים שיש להם אינטרסים אישיים עובד בצורה מבוזרת על אותה בעיה, ולא נעשה ניסיון לכוון את מאמציו מלמעלה, הפתרון הקולקטיבי של הקהל הזה יהיה כנראה טוב יותר מכל פתרון אחר שתעלו על דעתכם" (תרגום מהספר "The Wisdom of Crowds").

ד"ר חגי פולקמן מסביר מהם התנאים המתאימים לחוכמת ההמונים:

אם כך מה משותף לתהליך יצירת רעיון וחוכמת ההמונים? שיתוף. שיתוף ברעיונות, במחשבות ובחלקי הידע שיש לכל אחד. יחד ניתן לבנות את התמונה השלמה. 

Agile היא שיטת עבודה לפיתוח תוכנה הממומשת בחברות הייטק ושמה דגש על שתופיות. באחד מעקרונות השיטה מתבקש צוות העובדים להתכנס במעגל בתחילת יום העבודה. כל עובד מתבקש להודיע על המשימות הצפויות לו במהלך היום. המטרה היא ששאר העובדים יחשבו איך הם יכולים לסייע לו, לשתף אותו בחומרים שהם כבר פתחו בעבר ובכך לייעל את העבודה.

מה לזה ולהוראה? בעולם שבו אנו נדרשים לגמישות, לחדשנות וליצירתיות והמעורבות האישית גוברת, אנו צריכים ללמד את ילדינו חשיבה יצירתית – ליצור, לפתח רעיונות חדשים ולפתור בעיות יחד.

יש ערך להוראה ולמידה באופן שיתופי מתוך חקר ואינטראקציה שיאפשר לרעיונות החבויים כנראה בכל אחד מאיתנו להתחבר לרעיונות הקיימים אצל האחר ויחד יצרו פתרון וידע חדש ומשמעותי. ויש ערך לשיתופי פעולה בין צוותי מורים וצוותי תלמידים שיאפשרו יצירת פתרונות משמעותיים לקידום הלמידה וההוראה שתהיה רלבנטית למאה ה-21. 

מקורות:

 http://www.ted.com/talks/lang/he/steven_johnson_where_good_ideas_come_from.htmlhttp://www.matar.ac.il/eureka/newspaper27/docs/07.pdf
image: http://www.freedigitalphotos.net/

רבים הגדילו לעשות

כפעילות ליום קיץ בחופש הגדול ביקרתי עם ילדיי במוזיאון המדע בירושלים, בו אחת התערוכות המעניינות בתחום המחשוב עוסקת בקאפצ'ה CAPTCHA -Completely Automated Public Turing test to tell Computers and Humans Apart. כולנו מכירים את האותיות והמספרים המעוותים מעט, שאנו מתבקשים להקליד לצורכי אבטחה באתרי אינטרנט, כדי להבטיח שהמשתמש אינו מחשב אלא אדם. 
אולם האם ידעתם שכאשר אתם גולשים באינטרנט אתם למעשה מסייעים לפרויקט שחזור ספרים?

לואיס וון האן ושותפיו מנואל בלום, ניקולאס הופר וג'ון לנגפורד מפתחי ה-CAPTCHA השתמשו בה ובגולשי הרשת כדי לפענח טקסטים סרוקים. בתהליך הדיגיטציה של הספרים או הטקסטים לתוך מסד נתונים מקוון, לעיתים תכניות הסריקה שטיפלו בהם עושות לא מעט טעויות ורק עין אנושית יכולה לתקן זאת. אולם מדובר בתהליך ארוך ויקר. המפתחים בראשות הצוות של ד"ר וון-אן השתמשו במנגנון הקפצ'ה לפענוח טקסטים לא ברורים כאלו על ידי הגולשים באתרי האינטרנט השונים. במבצע re-captcha כל אחת מהמילים שמוצגות לנו באתר, מגיעה מטקסט לא מפוענח. בדרך זו ניתן לחסוך במשאבי זמן וכסף. כיצד זה עובד? המחשב נותן שתי מילים למשתמש האחת ידועה והשניה היא מילה לא מזוהה אותה יש לפענח באופן אנושי.

בדרך זו, ניתן לנצל את כוח ההמונים על מנת להמיר לפורמט דיגיטלי את הידע האנושי המודפס.

בסרטון ניתן לצפות בהרצאה של Luis von Ahn בה מסביר על פרויקט מרתק זה:

השיתוף ברשת והכוח שיש להמונים בא לידי ביטוי בפרויקטים גלובליים נוספים. 

פרויקט SETI@home, חיפוש חיים תבוניים מחוץ לכדור ארץ. הפרויקט המנוהל על ידי אוניברסיטת קליפורניה ברקלי משתמש במחשבים האישיים של מליוני אנשים ברחבי העולם, שהסכימו להתקין במחשבים האישיים שלהם תוכנה שמפענחת את האותות המתקבלות מהחלל דרך מצפה הכוכבים ארסיבו. המידע הרב מחולק לקטעים ונשלח למשתתפים בפרויקט, התוכנה מנסה לאתר תבניות גלים ומחזירה את הממצאים אוטומטית דרך האינטרנט אל מחשבי אוניברסיטת ברקלי.
כאן תוכלו להרשם כדי להשתתף בפרויקט.

ניצול של ההמונים, או תרומה של האדם הבודד למערכה הבינלאומית? ניתן להסתכל על כך משני ההיבטים. לדעתי השיתוף של ההמונים בפרויקטים בעלי חשיבות ומשמעות גלובלית מעמיד את האדם במרכז ההתרחשות ומקנה לו חלק קטן אך משמעותי, ממשהו גדול שמתהווה ותורם לאנושות.

אני מציעה לקחת מודל זה ולהעביר אותו למערכת החינוך. לחנך את הילדים לעבודה משותפת שבה לכל פרט יש חשיבות ומשמעות במאמץ הקבוצתי ליצירת פרויקט משותף.

דוגמא לכך אפשר לראות בעולם הוירטואלי www.incredibleislands.com . הפרויקט מיועד לילדים בגיל הרך, שקשה להם עדיין לתפוס את המונח של מאמץ גלובלי כלל עולמי, לכן יש להתחיל איתם בפרויקט של מאמץ משותף לוקאלי. Incredible Islands  הוא כלי חינוכי המשמש לחינוך לילדים נוצרים. הוא מלמד אותם, על התנ"ך, ארץ הקודש וערכים חינוכיים ברוח התנ"ך. כמו בכל עולם וירטואלי לילד יש אווטאר, והוא מנהל אותו דרך לוח משימות שמקבל מהכומר: קריאת סיפור תנכי, לימוד של פסוק או תפילה. הדרך של הילדים לעבור לשלב הבא במשחק, היא רק אם קבוצת הילדים כולה תעמוד במשימות. ההתקדמות במשחק היא לא אינדוידואלית אלא קבוצתית. הילדים לומדים שרק מאמץ משותף יוכל להגשים משאלות ולהשלים משימות.

אמנם העולם הוירטואלי פותח על ידי חברה בשוק הפרטי ומיועד לפלח אוכלוסיה מצומצם, אבל ניתן רק ללמוד מכך וליצור פרויקטים דומים עבור מערכת החינוך. לשלב את היכולת הזמינה של כל פרט על מנת ליצור תוצר משותף ומשמעותי לטובת כלל החברים בפרויקט.

מקורות:

http://www.themarker.com/technation/1.1768276

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000747285

https://he.wikipedia.org/wiki/SETI@home

http://setiathome.berkeley.edu/
image: http://www.tumblr.com/tagged/seti

כל העולם כולו

לשיתופיות ברשת גוונים שונים. אנשים משתפים הכל- החל משיתוף תמונות, סטטוסים, ארועים, הגיגי נפש ועד שיתוף בידע המקצועי שלהם. יוטיוב הוא דוגמא לשיתוף המוני ברשת. האתר Skillshare הוא דוגמא יפה להעברת ידע מקצועי חופשי וחינם. כל בעל מקצוע הופך "למעביר ידע ומידע" ובמקביל יכול למצוא ברשת ידע ומידע שהוא צריך למען התפתחותו המקצועית. למידה כזו היא למידה להמונים. אקדמיית קאהן היא דוגמא נוספת בה הידע מועבר לקהל רחב ללא תמורה.

בקורס טכנולוגיות מידע והיבטים בינלאומיים של ד"ר חגית מישר טל נחשפנו לתופעת ה- MOOCs (massive open online course). אם בעבר הידע היה נחלת האליטות הרי שעם פריצת האינטרנט והשיתופיות, יותר ויותר אנשים יכולים לקבל גישה לידע האקדמי. הידע הופך לנחלת הכלל. הלמידה השתנתה וכמוה גם ההוראה. ב- 2012 האוניברסיטאות הגדולות בעולם משיקות פרויקטים של למידה וירטואלית שהרעיון המרכזי שלהם הוא למידה אקדמית חינם. ללמוד בקורסים פתוחים הכוללים תהליכי למידה ומוכרים לתואר. אחד הפרויקטים היותר מוכרים של למידת MOOCs  הוא Coursera (בראשו עומדת דפנה קולר).

על פניו רעיון הלמידה ההמונית ברשת נשמע נפלא. צדק חברתי - לכל אחד הזדמנות שווה ללמוד ולהתקדם.
אני מציעה לבחון את היתרונות והחסרונות של MOOCs על-פי "מבחן אמילי" - ראשי התיבות של "אז מה יצא לי מזה?" (WIFIM - What's in it for me). זהו מושג בתחום ניהול הידע הבוחן את מידת הכדאיות של תרומת ידע. התגובה האופיינית של פרט הבוחן את התועלת שתצמח לו מביצוע פעולה כלשהי.

אם בוחנים את תופעת ה- MOOCs לפי "אמילי" אזי נראה כי מבחינת הסטודנטים - השגה של השכלה גבוהה ללא עלות הינה משמעותית בייחוד בעולם הגלובלי. ניתן ללמוד מגוון רחב של קורסים ואפיקי קריירה, למידה ללא מגבלות זמן ומקום בסגנון למידה אישי ובהתאם לקצב של הלומד.

מבחינת האוניברסיטאות יתרונות ה- MOOCs : מהווה תרומה תדמיתית משמעותית למוסד כמוביל חדשנות, מאפשר יכולת מדידה משופרת של תהליכי הלמידה וניהול הקורס ואפיק לגיוס כספים והקטנת עלויות.

אם כך, זה נראה כמצב של win win situation לכל הצדדים. אז מה החיסרון? למידה מתרחשת כתוצאה של מוטיבציה, הזדמנויות, תהליך פעיל, אינטראקציה עם אחרים, והיכולת להעביר את הנלמד לעולם האמיתי. 

נראה כי למידה ב- MOOCs מכילה את רוב הרכיבים האלו פרט לאינטראקציה עם האחרים. את הקול האישי ותשומת הלב האישית לסטודנט.

לדעתי, בלמידה מסוג זה חסר את מה שאנחנו מחפשים בעצם זה שאנחנו משתפים – את האינטראקציה עם האחר, במקרה הזה אינטראקציה עם המרצים ואינטראקציה עם הסטודנטים האחרים. המפגש פנים אל פנים. החוויה שבמפגש ובישיבה המשותפת שיכול להביא לחיבורים ולרעיונות נפלאים. אולי זה הגורם המשמעותי המביא לאחוז הנשירה הגבוה מהקורסים? 

מקורות:
http://net.educause.edu/ir/library/pdf/erm0667.pdf

http://adulted.about.com/od/Adult-Education-in-the-U.S./a/The-Pros-And-Cons-Of-Moocs.htm

image: freedigitalphotos By Gualberto107